ברמי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין חלקי בשאלת החבות

1.התובעת, ברמי גל, ילידת 1974 הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בגין תאונת דרכים שארעה לטענתה ביום 4.2.08, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן:חוק הפלת"ד).

2.אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי.

הצדדים חלוקים לגבי הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד.

3.התובעת טוענת בסעיף 3 לכתב התביעה כי ביום 4.2.08 בסמוך לשעה 10:00, החנתה את ריכבה בחניון מרפאה במרכז שרונית בנתניה, כאשר ברכב ישב בנה בן ה- 5 ותינוק כבן 4 חודשים במושב הקידמי: "התובעת יצאה את ריכבה ופנתה להוציא את בנה התינוק ממושב הנוסע הקידמי. התובעת פתחה את דלת הנוסע הקדמית ושחררה את בנה מרצועות מושב הסל קל. באותה עת כאשר היתה כבר התובעת בשלב הוצאת בנה מהרכב, נשבה רוח חורפית חזקה אשר העיפה את דלת הרכב על פניה של התובעת.

התובעת אשר החזיקה את בנה בשתי ידיה ביקשה לגונן על בנה ובכך ספגה את טריקת הדלת בפניה."

4.בתצהיר עדות ראשית תיארה התובעת את נסיבות האירוע: "כאשר ביקשתי להוציא את בני התינוק ממושב הנוסע הקדמי, נשבה רוח חורפית חזקה אשר העיפה את דלת הרכב בחוזקה על פניי.

מיד לאחר החבלה דיברתי עם בני הבכור, אשר עמד בקדמת הרכב על המדרכה, והרגשתי כי נפלה לי שן על הלשון ...

... מיד החזרתי את שני בניי לרכב ונסעתי הישר למרפאת השיניים מילניום שנהב בע"מ אשר בבית יצחק."

5.בחקירה נגדית נדרשה התובעת לתאר את השכלתה וכישוריה, נסיבות האירוע, לרבות הדגמתו באולם בית המשפט. (באמצעות אביזרים שהוצגו על ידי ב"כ הנתבעת).

התובעת חזרה על אותם נתונים לגבי יעד הנסיעה, היושבים ברכב ומיקומם, החניה של הרכב, הציוד שהיה ברשותה ואופן הוצאת הילדים מהרכב: "פתחתי את הדלת לא לרווחה היתה רוח מאוד מאוד חזקה, שיחררתי את החגורה הוזזתי אני זוכרת את הכיסא את הסל קל ככה שאני אוכל להרים אותו, הבן הגדול עמד מולי על המדרכה, באתי להוציא אותו כאשר עשיתי את התנועה פניה לכיוון המדרכה הדלת נטרקה לי על הפנים.

לא הרגשתי כאב כל כך חזקה, אבל קיבלתי מכה בפנים. אז הוצאתי את התינוק וכשבאתי לתת לבן הגדול יד דיברתי איתו הרגשתי שנפלה לי השן." (עמ' 8 לפרו').

בהמשך החקירה הנגדית, הודפת התובעת את התאור שמנסה ב"כ הנתבעת לקבוע לגבי סדר הדברים: "אני אומרת שבאתי להוציא את הילד קיבלתי מכה בפנים, הוצאתי כבר את הילד ואחרי שדיברתי עם הבן שלי הרגשתי שנפלה לי השן. להגיד באיזו זוית עמדתי ובאיזו סיטואציה זה לא אפשרי אחרי 3 שנים ...

... זה מה שקרה לי, קיבלתי מכה חזקה מהדלת שאני ספגתי אותה לא התינוק." (עמ' 9 לפרו').

6.בהמשך החקירה עומתה התובעת עם הנספחים לכתב התביעה והתצהיר אל מול כרטיס ממוחשב של מרפאת השיניים, בו אין איזכור לביקור ביום התאונה.

התובעת חוזרת על גירסתה לפיה מיד לאחר אירוע התאונה פנתה למרפאה, שוחחה עם המזכירה ונכנסה לרופא שאינה זוכרת את שמו, אשר הדביק את השן ולמחרת ביצעה צילום פנורמי וחזרה למרפאה להמשך הטיפול.

התובעת מסבירה כי האישור שניתן על ידי אותו רופא ביום התאונה 4.2.08, יכול וניתן לבקשתה לאחר שהמזכירה הסבירה לה שיש אפשרות לקבל החזר כספי על הטיפול: "אם יש לי ביטוח חובה." (עמ' 10 לפרו').

באותה מידה נתנה התובעת הסבר לעובדה כי בכרטיס הטיפולים הממוחשב מצויין טיפול בשיניים נוספות בימים הסמוכים לתאונה.

7.בתום שמיעת הראיות, עיון בפרוטוקול, בכתבי בית דין על נספחיהם ושמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, עומדת להכרעה גירסה עובדתית של התובעת אל מול גירסת ההגנה לפיה האירוע על פי הגירסה הנטענת "בלתי אפשרי" וכי מדובר בתובעת אשר במהלך טיפול שיניים שיגרתי: "ביקשה למצוא לעצמה מימון לטיפול השיניים הזה." (סיכומי ב"כ הנתבעת בעמ' 13 לפרו').

8.לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסת התובעת, אשר לא נסתרה ואשר נמצאו לה תימוכין בנספחים (אישור של רופא שיניים מיום התאונה, הודעה על התאונה לחב' הביטוח, קבלה על צילום פנורמי וכרטיס טיפולים).